אכן שאלה נכונה ומתבקשת בימים אלו.

מצב החירום מפגיש את כולנו עם תחושת לחץ ודריכות על שגרה ששוב מתערערת,  מצב זה, אשר דורש מאתנו לפעול בתנאים של מתח, משפיע גם על התינוקות והפעוטות והילדים. 

עלינו לזכור כי הילדים הקטנים חווים את העולם באמצעות מסרים מהמבוגרים המשמעותיים להם. לכן חשוב לנהוג לידם ברוגע, להיות קשובים, להביע הבנה, חום ואהבה, לגלות סבלנות לחששות, למתח ולפחד שיביעו ולתווך להם את המתרחש סביבם באופן נעים ומותאם לגילם.

כיצד נוכל לסייע לעצמינו להיות רגועים ולשדר לילדינו רוגע וביטחון.

לשם כך נרחיב כמה מילים על חוסן:
בשנים האחרונות כולם מדברים המון על חוסן.
מטבע הדברים, אנחנו נדרשים לחזק שוב ושוב את החוסן הפנימי שלנו, ולאחר מכן גם את החוסן הארגוני שלנו הדרוש לנו לתפקד גם בימים מאתגרים.

מה זה חוסן אישי?
1. הכוחות הפנימיים שיש בנו והיכולת שלנו להשתמש בהם.
2. היכולת שלנו להסתגל לשינויים ולהמשיך לתפקד, לקדם ולהתקדם.

ישנו מודל מוכר שיכול לבוא לעזרתנו בתקופה זו הנקרא הוא 'מעגל הדאגה וההשפעה' 
הוא מחלק את המציאות ל-2 מעגלים. 
המעגל הפנימי – מה שבשליטתי. 
המעגל החיצוני – מה שמחוץ לשליטתי.

המודל אומר שככל ונתמקד במה שבשליטתנו, נצליח למגר מחשבות ודאגות שאין לנו היכולת להשפיע עליהן. 
כך מחזקים חוסן פנימי ואת תחושת המסוגלות שלנו.  

מה בשליטתי:
לבקש עזרה
הרגשות שלי
שמירה נפשית מתכנים ומידע מיותרים.
ועוד…

מה לא בשליטתי:
תחושת חרדה מהמצב.
החלטות של פיקוד העורף.

מה יהיה ?

מתי חוזרים ללימודים?

וכו' 

לאחר שאנחנו יותר רגועים נוכל גם להשפיע רוגע ושלווה על ילדינו.

כיצד נסייע לילדינו להתמודד עם מצב החירום? כיצד נפעל/ נשוחח עם ילדינו על ההנחיות הזמניות?

1. נוודא שהפעוטות והילדים יודעים היכן נמצא המרחב המוגן, נשתדל ככל הניתן לעשות את המעבר למרחב המוגן באופן רגוע. התעדכנו בהנחיות באתר פיקוד העורף.

2. קיימת משמעות רבה לתווך לתינוקות ולפעוטות את המציאות באופן נינוח, בקול רגוע ונעים ובהתאם לגילם וליכולת ההבנה שלהם. נקפיד לא להרבות בפרטים או מידע שאינו מותאם לגיל הפעוטות אשר עלולים להציף אותם בחרדה.

3. נקשיב לשאלות שישאלו הפעוטות, נענה על שאלותיהם באופן כן אך מדוד ותואם גיל, ונביע מסרים של תקווה תפילה ואמונה בהשם בכוחנו לשמור על עצמנו ולהישמר "יש לנו את ה' ששומר עלינו והוא נותן כוח ותבונה ל צבא ולחיילים כיצד להילחם באוייבים ולנצחם ולשמור שלא יגרמו נזקים מהטילים".

4. בכל עת שנאלץ לשהות במרחב המוגן נוודא כי הוא ערוך לשהייה, ומצויים בו הדברים הנחוצים כגון: מזון, מוצצים, משחקים, סיפורים מותאמים וכדומה. נגייס את הפעוטות לפעולות ולעשייה המותאמים לגיל וליכולתם, נטיל עליהם תפקידים קטנים ומעשיים כגון לסדר את הספרים בערימה, להביא את המשחקים, לבחור סיפורים אהובים וכדומה. נשיר איתם שירים אהובים, נשחק משחקי אצבעות מוכרים ונדאג למוזיקה נעימה. וכמובן נוכל להתפלל יחדיו באופן רגוע ונעים – לבורא עולם שישמור עלינו.

5. מומלץ לשים לב לתכנים אליהם נחשפים הפעוטות, לנסות למנוע חשיפה לתכנים לא מותאמים ולתווך באופן תואם גיל את המידע אליו נחשפו.

6. נשים לב ונהיה ערניים לשינויים התנהגותיים אשר עלולים להעיד על מצוקה (בכי מרובה, חוסר שקט, תוקפנות, הסתגרות, חוסר רצון לשתף פעולה, חוסר תיאבון , קשיי שינה ועוד).

בעת הצורך ניתן להתייעץ עם יועצים ופסיכולוגים מהמוסד החינוכי, או השפ"ח ברשות המקומית.

ראשית, חשוב להבין שלכל התנהגות של כל יצור חי בעולם – יש כוונה חיובית. כלומר, אדם לא עושה שום פעולה סתם, לכל תזוזה, לכל דיבור, לכל התנהגות וכדו' יש מניע שלכן אדם עושה אותם. ילדה שלא רוצה ללכת להתרחץ יש לה כוונה חיובית בזה, יכול להיות שעצם הרחצה לא עושה לה טוב כי פעם אחת קרתה לה משהו וזה גרם לה לשנוא את הרחצה, יכול להיות שהכוונה החיובית היא שמעדיפה להסתובב ביחד עם בני המשפחה ולא להיות באמבטיה לבד כי מפסידה את החוויות, יכול להיות שלל כוונות חיוביות שגורמת לה לא לרצות ללכת לאמבטיה. אחרי שאנחנו מפנימים את הנקודה הזאת אנחנו ניגשים לַַדַבַר יותר מיושבים כי הילדה לא עושה זאת מתוך רוע וכדו' גם אם זה נראה לנו שכן, היא עושה זאת מתוך כוונה להרוויח.
עכשיו לעצם התגובה שנכנסת למצב של עצבים ובלבול. יכול להיות שזה סוג הגנה – שאני לא יכולה לעשות עכשיו כלום כי אני עצבנית ומבולבלת. הגנה שהתת המודע שלה קלטה זאת באיזשהי סיטואציה והיא הטמיעה זאת במערכת שלה כהגנה כשמבקשים ממנה לעשות משהו שקשה לה. ברגע שהתת המודע נכנסת למצב של עצבים ובלבול אז זה כבר קורה אוטומטי בפועל ולכן קשה לה ולא מצליחה להירגע בשעת מעשה.
אז מה עושים עם זה?
ראשית אנחנו מקבלים ומכילים את עצם הדבר שיש לנו ילדה שמתעצבנת כשאומרים לה ללכת להתרחץ והיא לא הולכת, ואנחנו גם מקבלים ומכילים שקשה לנו עם כזה דבר. מותר לי שיהיה לי כזאת ילדה שעושַה לי כל ערב בעיות ללכת לאמבטיה, ומותר לי גם להרגיש שזה קשה לי וכדו'.
ברגע שאנחנו מקבלים את עצמנו עם כזאת התנהגות – יש לנו את האפשרות לקבל ולהכיל את הילדה איך שהיא עם ההתנהגות שלה. (כמובן שזה דורש עבודת הכלה וקבלה) ואז אנחנו יכולים לאהוב את הילדה עם ההתנהגות הזאת.
אחרי שאנחנו מבינים שיש לה כוונה חיובית ואנחנו מכילים ומקבלים את זה שיש לנו כזאת ילדה, ואנחנו מקבלים ומכילים את הילדה עם ההתנהגות שלה – עכשיו אנחנו יכולים לגשת להתנהגות עצמה.
אנחנו נשתמש בסיטואציה הזאת בהתנהגות של סמכות. אנחנו מוסמכים לנהל את סדרי וזמני הבית. ואנחנו פשוט מוסמכים לומר לילדה ללכת להתרחץ, לומר בטון סמכותי ורגוע, (טון סמכותי לא הכוונה טון תוקפני וגם לא טון עצבני, טון סמכותי זה פשוט פקודה ברורה ורגועה) היא רוצה אולי להרוויח זמן ולמשוך אותנו לאיזשהו גלגל של וויכוח וכו' – אנחנו אומרים את מה שיש לנו לומר בהודעה ברורה, לא בצורת בקשה אלא בהודעה – את הולכת עכשיו להתרחץ! וזהו, אנחנו מפסיקים לדבר על זה. מבחינתנו היא הולכת עכשיו להתרחץ ולכן אנחנו לא מתעסקים איתה כרגע, אנחנו לא מפטפטים איתה, ולא שום דבר. יתכן מאוד שהיא תנסה למשוך אותנו לשיח של וויכוחים וכדו'. אנחנו מכילים את זה ואנחנו פשוט לא מתייחסים בכלל כי אנחנו בסמכות שלנו החלטנו שהיא הולכת להתרחץ. מה שכן – שכשהיא מתחילה להתעצבן ואומרת שהיא עצבנית וכו' אנחנו מתייחסים לקושי שלה לבד, לא לעצם הרחצה. וואו זה כ"כ קשה לך להתרחץ? אני מבין או אני מבינה שמאוד קשה לך ואת הולכת עכשיו להתרחץ גם אם זה קשה. וזהו. אחרי זה אנחנו לא בעניין הזה. יתכן שהיא יותר תתעצבן בתקופה הראשונה, ולכן דרוש לנו עבודת הכלה שנוכל בקלות לעבור את התקופה המאתגרת, ברגע שאנחנו נכיל את עצמנו ונכיל את הילדה יהיה לה יותר קל להתמודד עם הקושי ועם הזמן היא תאלץ לשנות את המצב כי פשוט הכוונה החיובית תעלם כי רק תפסיד מזה.
לגבי הפתקים שהיא כותבת לפעמים, יתכן שמצד אחת היא רוצה להירגע ולהיות טובה אבל מצד שני יש לה את הרווחים של העצבים, ובכך מרוויחה את שניהם, אני גם מתנצלת ואני גם עצבנית ולא יכולה לעשות כלום. לדעתי לא לתת יחס מיוחד עבור ההתנצלות ואז עם הזמן המוח שלה תפנים שלא מרוויחה כלום מההתנצלות ותישאר להתמודד רק עם ההתעצבנות לבד, ויתכן מאוד שזה ידחוף אותה להבין שצריכה לעצור את זה באיזשהו דרך.
לגבי ההתבטאויות שלא מבינים אותה, באם זה נכון שהיא מקבלת את החם והיחס הנדרש לה, חשוב לבדוק ראשית האם אנחנו אמנם מבינים את הקושי שלה כפי שאמרנו בהתחלה, באמת להבין, אם אנחנו באמת מבינים היא תרגיש זאת בפועל. ויתכן שזה רק ניסיון של להרוויח יותר. וניתן להגיב לה – וואו, כך את מרגישה שלא מבינים אותך? מעניין, זה תחושה קשה. ולהמשיך הלאה.
את עבודת ההכלה וקבלה אנחנו לומדים במסע העוצמתי להיות מי שאני. בהצלחה.

הקושי שתיארתם מוכר מאוד, ואתם לא לבד. החברה והחברויות הן חלק חשוב מההתפתחות של הילד, ותחושת שייכות בכיתה חשובה לא פחות מהצלחות לימודיות.

אחד הכלים היעילים ביותר הוא מפת כיתה חברתית – כלי פשוט שמאפשר להאיר את האפשרויות החברתיות בצורה מוחשית וברורה.

איך בונים את המפה?

1.    חוויה ולא מטלה: חשוב מאוד שהילד יחווה את התהליך כחוויה מהנה ומסקרנת – לא כמשימה כבדה או מטלה לימודית.

2.    בניית המפה עם הילד: צרו את המפה יחד – בגזירה והדבקה או ציור חופשי. הילד מציין מי יושב היכן, מי חבר של מי ואילו קשרים קיימים. אם הוא מתקשה בתחילה – זה טבעי. ניתן להציע לו לבדוק במהלך היום בתלמוד תורה ולחזור עם תשובות, כסוג של פנקס משימות מהנה.

3.    זיהוי החברה והחבורות: לפני שמחליטים למי לפנות, מתבוננים יחד:

·      אילו חבורות קיימות בכיתה?

·      מי נמצא בכל חבורה?

·      אילו חבורות פתוחות שקל להצטרף אליהן, ואילו חבורות סגורות?

·      הילד לומד להבין לאן כדאי לו לפנות והיכן יש לו סיכוי טוב יותר להשתלב.

4.    בחירת קשרים אפשריים: לאחר מכן, בודקים יחד:

·      עם מי נעים לו לשוחח?

·      עם מי הוא משחק בהפסקה?

·      מי חולק איתו תחומי עניין דומים?

·      מי יכול להיות "שותף" למשחק או למשימות?

באמצעות מפת הכיתה ניתן לעיתים להגיע לתגליות חשובות – למשל, ילדים עם תחום עניין שווה שהבן שלכם מזמן רצה להתחבר אליו, רק שלא ידע איך, והדבר נחשף באופן טבעי מתוך המפה והשיחה.

הרחבה – לא רק בכיתה

·      החברה אינה מוגבלת רק לשולחנות בכיתה. כדאי לחשוב על מעגלים נוספים:

·      חוגים: בנים שנמצאים איתו בפעילויות משותפות.

·      משפחה מורחבת: בני דודים באותו גיל.

·      שכנים: ילדים מהבניין או מהרחוב.

·      קהילה: בית הכנסת, פעילויות שכונתיות.

טיפ לאנשי צוות

ערכו סקר חברתי קצר אחת לחודש – כל תלמיד רושם שלושה חברים שלידם היה רוצה לשבת. כך ניתן לזהות אילו תלמידים נבחרים פחות, ולפעול בהתאם.

במקרים של ילד דחוי במיוחד – ניתן ללמד את חבריו כיצד להזמין אותו למשחק, ובמקביל ללמד אותו כיצד לגשת, מה לומר ואיך לבנות קשר צעד אחר צעד.

לעיתים קיימים אתגרים משמעותיים יותר בעולם החברתי והתקשורתי של הילד, שדורשים ליווי צמוד, עבודה ממוקדת ואינטנסיבית יותר, וכלים מותאמים אישית. זיהוי מוקדם של הקושי מאפשר לתת טיפול מתאים בזמן.

לסיכום

החברה אינה מקרית – היא נבנית בהדרגה. מפת כיתה חברתית היא כלי פשוט, ברור ופרקטי, שמאפשר לילד לראות את האפשרויות, לזהות חבורות ולהבין היכן כדאי לו להשתלב. בשילוב חשיבה על המעגלים השונים שסביבו, ניתן לפתוח בפניו דלתות חדשות ולסייע לו לחוש שייכות, ביטחון ושמחה.

שלום רב!
ראשית יש להעריך את הילד על השיתוף בקושי שלו. לא כל ילד מוכן לשתף את הסביבה על קשיים שלו. זה מראה כי יש לו נכונות, מודעות ומוטיבציה לשפר את הקושי המתואר וזה לכשעצמו חשוב מאוד ויכול לקדם אותו לצאת מהבעיה במהירות וביעילות רבה ועל כך כל הכבוד לו.

אני מרשה לעצמי לומר גם להורים "כל הכבוד" שמביעים נכונות להשקיע בנושא ה"כתיב" למרות שלכאורה זה נשמע אולי זניח. הורים משקיעים בלמידה ועוד, אולם בכתיב מי צריך? מי מסתכל על זה בכלל? ועל זה מגיע גם לכם כל הכבוד!

כאמור נושא זה כמו קשיים אחרים בתחום הלמידה הם חשובים ונראה כיצד ניתן לשלב ידיים ולעזור ולקדם אותו ככל הניתן.

כדי שלילד לא יהיו בעיות בכתיב, אנו זקוקים למס' דברים.

א.     קריאת טקסט תקינה (ללא ניקוד).

ב.     מודעות פונולוגית תקינה.

ג.      כללי השפה/דקדוק בסיסיים.

ד.     אוצר מילים חזותי/שמיעתי.

ה.     צילום תבניתי.

לכן מן הראוי לבדוק מדוע יש לילד טעויות כתיב, על מה זה יושב וכך לעבוד איתו להשלים את החסר. בד"כ נמצא כמה סיבות לכך…

באשר לזה שהילד קורא ספרים להנאתו , זה לכשעצמו דבר מבורך ותמשיכו רק לעודדו לקרוא ספרים כדי לקנות ידע, אוצר מילים ועוד.

ישנם ילדים שעל אף שהם קוראים ספרים הם לא מצליחים לבצע צילום תבניתי מסיבות שונות וניתן ללמדם איך לעשות זאת בצורה מיטבית ונכונה.

בהצלחה רבה

נתייחס לשתי חלקים. חלק אחד הבעיה והחלק השני הוא הפתרון

הבעיה

יכול להיות שילד זה רגיש יותר ולוקח את זה קשה כשהוא שומע שהגננת צועקת על מישהו או אומרת בטון תקיף משהו. זה יכול להיות כי פעם אחת הגננת צעקה עליו או אמרה לו משהו שהיה לו קשה לקבל ומאז במח של הילד הגננת מסומנת באדום וכל פעם שהיא צועקת וכדו' על מישהו זה מתעורר אצלו וזה רק מחזק את המסקנה והחוויה השלילית שלו כלפי הגננת. המנגנון הזה מוכר אצל חלק מהילדים.

יכול להיות גם בגלל שילד אחר עשה לו משהו והרגיש חלש מולו ויש לו חוויה קשה בגן. והגננת זה רק תירוץ.

הפתרון

למעשה הילד הזה צריך לקבל את הכוח מההורים כדי שיוכל להתמודד בקשיים שלו לעת עתה, ובכלל – זה הזמן לתת לו את הכוחות ולבנות לו את החיים העתידיים שלו.

מה שאני מציע לעשות זה – לשבת לידו שכשהוא נמצא במיטה [לקראת השינה שאז המודע שלו מתחיל להירדם ויש פחות התנגדות, זה זמן שהילד מסוגל לקבל וגם זמן שיותר קל לשאוב ממנו מידע] ולדבר איתו על דא ודא ופה ושם לגעת בעניין של הגן ולנסות בעדינות לחפור קצת מפה ושם באמצעות שאלות כדי להוציא מידע מדויק יותר ולהקשיב למה שהוא אומר.

איך להקשיב?

1. להיות קשוב אליו ולא להיות עסוק בדברים אחרים.

2. בזמן שהוא מדבר לא לתקוע אותו באמצע בעצות למיניהם או בשאלות של 'למה לא ספרת', 'למה לא עשית' וכדו', אלא להסתכל עליו ולהתעניין כאילו הוא מספר עכשיו את הסודות הכי כמוסים שלו. וואו ככה הגננת אמרה? וואו ככה הרגשת? וואו ככה עשו לך? להזדהות ברגשות שלו, להבין שיש לו קושי, הוא נמצא בעולם אחר מאיתנו, ובעולם שלו יש לו באמת קושי.

ורק אחרי שגמר את כל מה שיש לו לספר לומר לו: אני מבינ/ה שאתה מרגיש ככה … אני מבינ/ה שקשה לך … זה בסדר להרגיש … זה לא נעים … אני בטוח/ה [באמת להיות בטוחים, כי כשאנחנו בטוחים בזה אנחנו נותנים לו את הכוחות הנדרשים לו] שתדע איך להסתדר, אתה ילד חזק … לתת לו את הכוחות הדרושים לו.

בזמן אמת כשהוא צריך ללכת לגן ולא רוצה, יש צורך לשלב גם את חלק הסמכותי ביחד עם חלק 'האמא' (תמיכה). מבחינת סמכות להודיע לו ברוגע [גם טון רגוע וגם פיזיולוגיה רגועה] שהוא הולך לגן כמו שאר הילדים. ומבחינת תמיכה שאני מבינ/ה את הקושי שלך ונדבר על זה עוד בהמשך, אתה לא לבד, אני בטוח/ה שתדע להסתדר, אתה חזק ויש לך את הכוח להתגבר על זה ואתה הולך כמו שאר הילדים, אני בטוחה שתדע להסתדר ולהתגבר ….

בהצלחה

במענה לשאלתכם, כיצד מתווכים נכון את מצב החירום לילדי הגיל הרך.

כל הכבוד!  על שימת הלב שגם הילדים הרכים יבינו את המצב בהתאם ליכולתיהם ולא ייגרם להם חלילה נזק רגשי בעקבות מצב החירום.

אכן, ימים לא פשוטים עוברים על עם ישראל ובפרט אלו הגרים בסמיכות למקומות שנפגעו ושם רמות החרדה גבוהים הרבה יותר מאשר שאר חלקי הארץ.      ה' יעזור שלא ישמע פגע בכל מקום.

נתחיל עם הבנה תיאורטית ונעבור לכלים מעשיים ובסוף סיכום מתומצת.

כלל ברזל שיהיה נר לרגלינו בכל מצב חירום ויציאה מהשגרה –  לשמור כמה שיותר, על סדר יום ודברים קבועים על מנת לשמור על רצף ושגרה מבורכים.

על מנת שנבין כיצד ניתן למנוע חרדות וטראומות, נמחיש זאת במשל: אדם הנוסע בכביש אל יעד מסויים ויש רצף של כביש מזופת לאורך כל תוואי הדרך, בתנאים אלו האדם מרגיש שגרה עם וודאות ובטוח כי יגיע אל יעדו. תחושה זו נקראת "חוסן".  

לו יצוייר ובכביש לפתע נפער בולען והרכב נופל פנימה, הוא לא יכול להמשיך בתוואי הדרך כבשגרה – כאן מתרחש קטיעת הרצף / השגרה. אצל האדם נוצר כעת "חוסר וודאות", ירידה במידת החוסן. שואל מה יהיה ונכנס לחששות.

אם נמלא לו את הבור או לחילופין נדאג לדרך חילופי על מנת שיוכל לנסוע אל יעדו, הרי שהוא יחזור להיות רגוע ושליו.

כנ"ל במצבי שגרה אל מול מצבי חירום. 

תפקידינו לדאוג שבכל מהלך החיים (גם בעיתות של חירום וקטיעת השגרה / הרצף) אנו המבוגרים משמרים כמה שיותר שגרה ורצף למנוע את הקטיעה. ממלאים את הבור / דואגים לדרכים חילופיות.

כשיש תחושת "חוסן", יש כוחות לשרוד גם מצבים קשים. 

באופן טבעי, פגיעה בסביבה הקרובה מערערת את תחושת המוגנות ועלולה להגביר דאגות
וחששות. 

ההורים מהווים מקור לביטחון ועוגן של ילדיכם.

לפניכם כמה עקרונות חשובים להתנהלות במצב בו אנחנו מצויים: (שפ"י משרד החינוך)

• היו קשובים להנחיות בהתאם להתפתחויות המצב הבטחוני ותווכו לפעוטות ולילדים במשפטים קצרים ופשוטים בהתאם לגילם וליכולת ההבנה שלהם.
• ילדים צעירים קולטים מידע רב מכפי שאנו מעריכים. מומלץ שלא להוסיף מידע מפורט יתר על המידה שעלול להציף בחרדה ולהמעיט ככל הניתן בחשיפה לאמצעי התקשורת.
• בעת שהותכם בבית או במצב של פינוי, נסו לשמור על שגרות משפחתיות, ככל שהדבר
  מתאפשר (ארוחות משותפות, זמן משחק, פעילויות פנאי ועוד).
• השתדלו להרבות בפעילויות שמרגיעות ומחזקות את הילדים, משחק עם בני המשפחה,
  פעילויות פיזיות, יצירה, האזנה למוזיקה ועוד.
• חשוב להכיר לפעוטות ולילדים את המרחב המוגן ולהכין מראש במידת הניתן אביזרים שיסייעו בהרגעה.
• במידה שתאלצו לשהות במרחבים מוגנים גייסו את הפעוטות והילדים לפעולות ולעשייה, הטילו עליהם תפקידים קטנים ומעשיים כגון למזוג מים, לצייר ציור לסבתא וכדומה.

בימים אלו חשוב לשוחח עם הילדים, לעזור להם להביע את מחשבותיהם, לשתף ברגשותיהם ויחד עימכם להבין את המצב באופן תואם גיל.

גיל הרך (לידה – 3 שנים)

• שמרו על שגרה קבועה ככל האפשר.
• חיבוקים, מגע פיזי מרגיע מההורים ושירה תורמים מאוד לחוסן.
• ככל הניתן הביאו לממ"ד צעצועים מוכרים וחפץ מעבר (בובה, שמיכה).
• דברו בקול רגוע ונמוך, הם מרגישים את המתח בטון הקול.

גיל הגן (3-6 שנים)

• הסבירו בפשטות: "יש רעש חזק בחוץ, אנחנו נשב בחדר הבטוח עד שיגמר".
• ככל הניתן הכינו פעילויות יצירה פשוטות שאפשר לעשות במרחב המוגן.
• ספרו סיפורים, שירו שירים מוכרים.
• תנו להם לעזור בהכנות כדי שירגישו מעורבים ולא חסרי אונים.

מה נוכל לומר לילדינו?
"אני פה בשבילך – איתי אתה יכול לדבר על כל דבר"
"זה בסדר להרגיש…"
עודדו אותם להביע את רגשותיהם ולשאול שאלות וענו להם תשובות ברורות ומותאמות לגילם.
הימנעו מחשיפה לפרטים קשים. נסו להבין מה ילדיכם יודעים על המצב ועזרו להם לזהות כיצד אתם, כמשפחה, שומרים על עצמכם.

העבירו מסר של כוחות
יש בכם כוחות כמשפחה, מצאו מה מעודד אתכם, מה מעניק לכם תחושה טובה.
מצאו בילדיכם את הכוחות שלהם ותאמרו להם אותם, שוחחו יחד מה משמח ומרגיע אותם.

"יש תקווה – אנחנו מאמינים שבקרוב יהיה טוב"
"השם שומר עלינו ואנו שומרים על ההנחיות, שומרים על עצמנו ומקווים ומאמינים שבעזרת השם
בקרוב נשוב לשגרה".

 לשמור על שקט פנימי בזמנים של רעש חיצוני

טיפים להורים – בימים של מתיחות, מלחמה ואזעקות
1. ההורה הוא הקיר – גם אם הלב רועד
הילדים בודקים את תגובתכם לפני שיבכו או יילחצו. היו שקולים, רגועים כלפי חוץ, גם אם בפנים קשה. תגובה רגועה משדרת: "אנחנו בשליטה, ה' איתנו."

2. לדבר על המצב – בצורה מותאמת גיל
אל תסתירו לגמרי, אבל גם לא להציף. הסבירו בפשטות: "יש חיילים ששומרים עלינו, ויש אזעקה כשצריך להיכנס למקום בטוח." הימנעו מפרטים מבהילים ומדיווחים תקשורתיים.

3. להפוך את המרחב המוגן – לפינה נעימה
הכניסו לשם שמיכה, ספרים, משחק או פנס. כך כשנכנסים – זה מקום מוכר, לא מפחיד. אפשר לשים שם פתק: "כאן הקב"ה שומר עלינו."

4. לוח זמנים – גם בבלגן
גם עם כל השיבושים, תנסו לשמור על סדר יום: תפילה, ברכות, אוכל בזמנים קבועים, זמן לימוד וזמן משחק. זה נותן תחושת יציבות.

5. שיחה יומית של אמונה
בלי להטיף. סיפור קצר עם מסר של ביטחון. פסוק שכולם שרים יחד. בקשה קטנה יחד להצלחת חיילי ישראל. חיזוק פנימי לכל הבית.

6. תפקיד לכל ילד – להרגיש שותף
ילד אחד אחראי להכין את המקום המוגן, אחר מביא את הסידור או הספר, שלישי אומר "תהילים קטן" אחרי האזעקה. תנו להם להרגיש חלק ממשהו גדול – לא רק נפגעים, אלא פועלים.

7. לצחוק – מותר וחשוב!
גם באמצע ימים כאלה, צחוק בבית הוא אוויר לנשימה. בדיחה טובה, חיקוי, משחק – זה לא ביטול יראת שמיים, אלא חיזוק החוסן.

8. אמא ואבא – חיזרו להיטען בעצמכם
מצאו רגע ביום לתפילה שקטה, לקריאה מחזקת, או שיחה עם חבר קרוב. הורה מחוזק = בית מחוזק.

9. ברכת כהנים – כל לילה
אם מתאים לכם – להניח ידיים על כל ילד ולברך. גם בגיל ההתבגרות. הם לא שוכחים את זה, במיוחד בזמנים לא פשוטים.

10. לזכור: האמונה – היא הביטחון האמיתי
"ה’ רֹעִי לֹא אֶחְסָר" – לא סיסמה, אלא גישה. ככל שתחדירו בבית אווירה של ביטחון בקב"ה – תראו שינוי באקלים כולו.

בהצלחה 

הרבה נחת!

אני מבין את הדאגה שלכם, במיוחד בתקופה מורכבת זו. חשוב לטפל בנושא ברגישות ובסבלנות.

הנה גישה חינוכית מותאמת:

הקשבה והבנה: נסו להבין את הרגשות שמאחורי המילים הקשות. שתפו את הילד בתחושותיכם כשאתם שומעים מילים כאלה ("כשאני שומע/ת מילים כאלה, אני מרגיש/ה עצוב/מוטרד").
הצבת גבולות ברורים: הסבירו בצורה רגועה אך חד משמעית שהמילים האלה אינן מקובלות בבית או בכלל. הדגישו את העובדה שמילים יכולות לפגוע ברגשות של אחרים.
לימוד חלופות: הצעו לילד מילים אחרות לבטא את הכעס או התסכול שלו ("במקום 'אני אהרוג אותך', אפשר להגיד 'אני ממש כועס עכשיו'"). עזרו לו לזהות את הרגש ולתת לו שם מתאים.
מתן דוגמה אישית: הקפידו להשתמש בשפה מכבדת בעצמכם ובשיחות בינכם לבין אחרים. ילדים לומדים הרבה מההתנהגות של המבוגרים סביבם.
חיזוק התנהגות חיובית: שבחו את הילד כשאתם שומעים אותו משתמש בשפה נעימה ומכבדת. זה יעודד אותו להמשיך בכך.

טיפ מעשי:

צרו יחד "טבלת מילים טובות". כתבו מילים נעימות ומכובדות. בכל פעם שהילד משתמש במילה טובה, תנו לו מדבקה או סמל קטן. לאחר מספר מדבקות, אפשר לתת פרס קטן או לעשות פעילות משותפת שהוא אוהב. זה יכול להפוך את הלמידה לחוויה חיובית.

זכרו, שינוי לוקח זמן ודורש עקביות. המשיכו להיות סבלנים ותומכים, והילד ילמד לבטא את עצמו בצורה מכבדת יותר.

יודגש. כי ניתן לערוך שינויים והתאמות בהתאם לגיל ותכונות הנפש עפ"י עקרונות הנ"ל.

שלכם ובשבילכם.

הרב שלום קמינר -יועץ חינוכי מערכתי.

מה זה וויסות חושי ואיך אני מזהה אותו אצל ילד?
 ויסות זהו בעצם איזון. מצב שבו המצב לא מוקצן לשום כיוון. ויסות או איזון חושי זה אומר מצב שבו האדם קולט את הגירויים החושיים סביבו ברוח טובה כלומר מצד אחד זה מספיק לו וגורם לו לעניין וחוויה וכך העולם פחות משעמם אבל מצד שני לא מידי מציף ולא מידי מרגש. כשיש קושי בוויסות אפשר לראות שתי סוגים מנוגדים והמעניין הוא שלפעמים אצל  ילד אחד קיימים שניהם גם חד. מהם סוגי הקשיים?
1. תת-תחושה מצב שבו הילד מקבל את הגירוי בצורה נמוכה מהעוצמה שהיינו רוצים שיקבל. לדוג': הילד שקוראים לו לא שומע-זה לא עובר את סף השמיעה שלו ואז את צריכה להגביר את הקול ולפעמים ממש לצעוק. או ילד שמקבל שריטה ואפילו לא מרגיש אותה, או ילד שמתלכלך ולא שם לב לתחושה המציקה של הלכלוך…  לילד הזה נקרא "מחפש" כי הוא מחפש בדר"כ את התחושה החסרה לו ולכן נוגע בחומרים, או בחברים בצורה לא מותאמת
2. יתר תחושה -זהו מצב הפוך שבו הילד חווה כל גירוי בעוצמה גבוהה ממה שרצינו . :כל ליטוף או מגע יכול להרגיש לו כמו כוויה כמעט. הוא יכול לדרוש בגדים מסוימים ולא לסבול אחרים כיון שהבד או הכפתורים מציקים לו. הוא יכול לשמוע קולות של צרצר אבל גם להבהל מאד כשמישהו ליד הרים מעט קול. יתר תחושה מלש' מיותר! מיותר השמע החזק או תיבול באוכל שאת דווקא מאד מחבבת… לילד כזה נקרא "רגיש"
הרבה נחת!
אתי לב
נוגה – תרפיה חושית בסנוזלן

אכן כל שלב המוכנות ללמידה בפרט ולקריאה בכלל הוא דבר שהילד מתחיל לרכוש מגיל 0+.
ככל שאנחנו ההורים נחשוף את ילדינו לתכנים טובים, נוכל לסייע בעדם לפתח יכולות למידה משופרים.
ישנם הרבה דברים שאותם ניתן לשפר אבל נתמקד כעת בכמה מהם.

הדבר הראשון זה שפה. 
השפה היא היכולת של בן אנוש לתקשר עם הסביבה שלו. כאשר השפה של התלמיד חלשה ולא מפותחת, נוכל להבחין אצלו עד כמה הוא מתקשר גרוע עם הסביבה שלו. זה יכול להיות שיתלוננו עליו שהוא מופנם מאוד ולא מפתח אינטרקציה עם החברים. מצד שני יכול להיות שהוא טיפוס חברותי יותר אבל מכיון ואין לו את היכולת השפתית הטובה, הוא יתקשר באמצעות הידיים ויגרום לבני כיתתו לברוח ממנו ולדחות אותו.
לכן כאשר נחשוף את הילד לספרים המתאימים לגילו (יש כאן באתר קטלוג מסודר של ספרונים מותאמי גיל), נוכל לפתח את יכולת השפתית של התלמיד ולגרום לו לתקשר בצורה נכונה עם הסביבה שלו.
ההקראה תתמקד לפי המילים המופיעים בסיפור, קריאה בהטעמה, חזרה ודיאלוג עם הכתוב בסיפור. ניתן לחזור על סיפור אחד כמה פעמים לפי דרישת הילדים.

הדבר השני זה משחק.
המשחק הוא כלי שימושי ענק ללמידה בצורה בלתי פורמלית. הרבה דברים אנחנו לומדים בחיים דרך המשחק. לרוב איננו שמים לב עד כמה המשחק הוא בעצם היה המורה שלנו בתחומים רבים.
גם כשנרצה ללמד ולפתח את יכולותם של הילדים נעשה את זה בצורה דרך המשחק. מכמה סיבות
א. המשחק הוא חוויה לכשעצמה.
ב. אין צורך בידע מקדים.
ג. מותאם לכל גיל.
ד. המשחק לא מחייב.
ה. תחומי למידה רבים.
אם ניקח לדוגמא משחק שנמצא כמעט בכל בית בוריאציות שונות. "משחק זכרון".
המשחק הזה יכול לפתח במקביל זכרון, תפיסה חזותית, שפה ואוצר מילים, ידע עולם, כישורים חברתיים ועוד. כך שבמשחק אחד הרווחנו בדרך אגב תחומי למידה רבים.
וכן זה הדרך בכל סוגי המשחקים.
צריך לתת את הדעת ושימת לב מיוחדת להבדיל בין סוגי משחקים שונים (עוד חזון למועד לדבר על סוג משחק לכשעצמו). אולם כעת נעסוק במשחקי קופסא משחקים שמטרתם לשפר את יכולות הלמידה של הילדים.
את המשחק ניתן לילד לבחור בעצמו, בשעות הנוחות לו. הילדים אוהבים מאוד לשחק עם המבוגרים מהם. יכול להיות מלמד או גננות במוסד החינוכי או אחד ההורים בבית.
המשחק יהיה באווירה נינוחה ורגועה. ודרך זה נוכל לשפר לו את היכולות הנדרשות כפי האמור לעיל.
כמובן שאם נצליח לגרום לילד להאמין לנו שבו באמת ניצח במשחק ולא שגרמנו לכך בכוונה תחילה, הסיפוק והחוויה שלו יהיה עצומים.
אחרי הכל ולפני הכל צריך לזכור שהחכמה מגיעה ממני שאמר והיה העולם ואין כמו תפילות של הורים יקרים המתפללים על בניהם שיצליחו בלימודיהם בקלות.

1.      חיזוק מיומנויות חברתיות בהדרגה

לימוד כישורי שיחה – תרגלו יחד פתיחת שיחה, שמירה על קשר עין, הקשבה ושאלת שאלות פתוחות.
זיהוי והבעת רגשות – עזרו לו להבין איך לזהות רגשות אצל אחרים ולהביע את רגשותיו בצורה נכונה.
תורות ומשחקי תפקידים – ניתן לתרגל סיטואציות חברתיות דרך משחקים בבית.

תרגול תורות ושיתוף פעולה – משחקי קופסה או משחקים קבוצתיים שמלמדים סבלנות ושיתוף.

2.      יצירת סביבה חברתית תומכת

חוגים ופעילויות מותאמות – עודדו אותו להשתתף בחוגים לפי תחומי העניין שלו, שם יוכל לפגוש ילדים עם תחומי עניין משותפים.
מפגשים קטנים – במקום לשלב אותו מיד בקבוצות גדולות, התחילו במפגשים עם חבר אחד או שניים בסביבה רגועה.
תמיכה של מבוגר מתווך – לעיתים מורה, מדריך או בן משפחה יכולים לעזור לו להשתלב בהתחלה.

3.       חיזוק הביטחון העצמי

עידוד הצלחות קטנות – התייחסו לכל אינטראקציה חיובית כהצלחה והעצימו אותו.
למצוא את החוזקות שלו – הדגישו בפניו את הכישורים והיכולות הייחודיות שלו, שיכולים לעזור לו להתחבר לאחרים.
למנוע לחץ ותחושת כישלון – תנו לו הזדמנויות לנסות, אך בלי לחץ או ציפייה מידית להצלחה.

4.      תמיכה מקצועית אם יש קושי משמעותי

אם אתם רואים שקיים קושי מהותי, ייתכן שכדאי לפנות להדרכה רגשית-חברתית דרך איש מקצוע (כגון קלינאי תקשורת, פסיכולוג חינוכי או מנחה חברתי) שיסייע לו לפתח כלים אישיים לשיפור הקשרים החברתיים.

סיכום – איך לבחור את הדרך הנכונה?

העדיפו שילוב הדרגתי – אל תעמיסו עליו יותר מדי בבת אחת.
תנו לו לבחור – שאלו אותו מה מעניין אותו כדי להגביר מוטיבציה.
עודדו אותו לנסות דברים חדשים – לפעמים הקשרים הכי טובים נוצרים דווקא במקומות לא צפויים.
שמרו על אופטימיות וגישה חיובית – ילדים מרגישים את היחס של ההורים ומשתקפים ממנו.

בהצלחה רבה וסייעתא דשמיא.